Menu
דוקטור קיניאס דוזומז מומחה לכירורגיה לשיקום שייר בשיטת Choi DHI
פקטור גדילה דמוי אינסולין 1, המוכר בשם IGF-1 – Insulin-like Growth Factor 1, הינו הורמון חלבוני טבעי המיוצר בעיקר בכבד. ה-IGF-1 בעל מבנה דומה לאינסולין ולו חשיבות רבה בגדילתם של ילדים.
הורמון ה-IGF-1, שכינויו בשנות ה-80 היה סומטומדין C, מצוי בעיקר אצל ילדים ומתבגרים ואותו נמצא פחות אצל תינוקות ומבוגרים. כיום ישנם תכשירי IGF-1 המשמשים לטיפול במקרים נדירים של תסמונת לרון (תסמונת גמדות) ואף כסם לא חוקי אצל ספורטאים.
ה-IGF-1 בנוי מ-70 חומצות אמינו ובעל שלושה קשרים דיסולפידיים (קשר יחיד המתרחש בין שתי קבוצות תרכובות אורגניות) והוא נוצר כתגובה להורמון הגדילה. מכאן, שחוסר בהורמון הגדילה יביא למחסור ב-IGF-1.
הורמון ה-IGF-1 נקשר לקולטנים הנמצאים על גבי תאים רבים ובעיקר תאים הנמצאים ברקות השריר, הסחוס, בעצם, הכבד, כליות, עצבים, עור וריאה. הגן המקודד לאותם קולטנים הוא DAF-2 שהתגלה בתחילת שנות ה-90 על ידי הגנטיקאית סינתיה קניון שהעניקה לו את הכינוי "גן מלאך המוות".
פעילותו העיקרית של ה-IGF-1 היא בהפעלת האנזים טירוזין קינאז – אנזים המסייע בבניית חלבונים. בין 97% ל-99% מההורמון נישא בדם על ידי חלבון נשא.
בתחילת שנות ה-70 תואר במחקרים רפואיים אודות גורם המופרש על ידי גידולים הגורמים להיווצרות של כלי דם חדשים. ניסויים שנערכו בשנות ה-80 על גבי בעלי חיים נראה אותו גורם, כשבסוף שנות ה-90 הושג המבנה הגבישי של ה-VEGF, כשנוירופולין 1 ו-2 פועלים כקולטני VEGF.
כיום, מהווה ה- VEGF כגורם אפשרי לטיפול נגד הסרטן, כשתרופה ראשונה שלו – הנוגדן חד שבטי בשם Bevacizumab אושרה עוד ב-2004.
כפונקציה רגילה, משמש גורם הגדילה VEGF כמי שמייצר כלי דם חדשים בזמן ההתפתחות העוברית, לאחר פציעות, פגיעה בשרירים אחרי פעילות גופנית וביצירת כלי דם חדשים על מנת לעקוף כלי דם חסומים (מה שמוכר כתהליך של סירקולציה צדדית).
כל חברי משפחת VEGF מעוררים תגובות תאיות באמצעות היקשרות לקולטני טירוזין קינאז (אנזימים המתפקדים בדומה למתג חשמלי של "כיבוי" או "הפעלה" הנוגעים לתפקודים רבים בתוך התאים) על פני התאים. מה שגורם להם להתעמעם ולהיות מופעלים באמצעות טרנספוספורילציה (הוספת זרחון למולקולה) לאתריםשונים ואף בזמנים והיקפים שונים.
לקולטני VEGF יש חלק חוץ תאי המורכב מלא פחות משבעה תחומים דמויי אימונוגלובולינים (המרכיבים העיקריים של מערכת החיסון) ואזור חוצה ממברנה יחיד. החלק התוך תאי מכיל תחום של טירוזין קינאז מפוצל.
את רמת ה-IGF-1 ניתן לבחון בבדיקת דם פשוטה. רמתו התקינה משתנה בהתאם לגילו ומינו של הנבדק. את הבדיקה עורכים רופאים במקרים של הפרעות בגדילה ואף במקרים של חשש למחלות הורמונליות שונות.
תסמונת לרון, כאמור, הינה סוג נדיר של גמדות שקורה אצל מי שהתגלה אצלו חוסר ב-IGF-1, זאת לצד חוסר תגובה לטיפולים בהורמון הגדילה וזאת בשל פגם בקולטנים. הטיפול האפשרי לתסמונת לרון הוא במתן IGF-1 בטרם ההגעה לבגרות.
מחקרים שנעשו בתחום התסמונת הצביעו על הקשר בין הורמון גדילה להזדקנות ומכאן שככל שתאי המטרה קולטים כמה שיותר הורמוני גדילה, כך הם יודעים לייצר יותר IGF-1 מה ש"תורם" לתהליך ההזדקנות וכך, בהתאמה, גם הגוף עצמו חולה יותר במחלות הנוגעות להזדקנות ובעיקרן סוכרת וסרטן.
מנגד, יש גם מחקרים שהראו כי מניעת קליטה של הורמון גדילה בתאי המטרה עלול להביא להקטנה בכמות ה-IGF-1 ובכך להוביל למניעה של סכרת וסרטן ואף להוביל להאטת ההזדקנות.
אלו הלוקים בתסמונת לרון אינם חולים ברוב רובם של המקרים בסוכרת וסרטן.
תכשירי IGF-1 מופקים באמצעות הנדסה גנטית וניתנים בהזרקה, כשאלו מיועדים למטופלים שלקו בתסמונת לרון.
לאורך השנים מבוצעים מחקרים המעוניינים לבחון את התאמת התכשירים לטיפול במקרים נוספים של גדילה ואף טיפול במחלות נוספות – סוכרת מסוג 1 ו-2, טרשת אמיוטרופית צידית (מחלה ניוונית הפוגעת בתאי מערכת העצבים המרכזית וההיקפית הנוגעים לתנועה), מיוטוניה דיסטרופית (מחלת שרירים כרונית), סוג מסוים של סרטן הריאות ואף במקרים של כוויות בדרגה גבוהה.
ה-IGF-1 משמש ספורטאים כחומר מפתח גוף ומכאן שהוא מופיע ברשימת הסמים האסורים בספורט שהוגדרה על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים וספורט.
מחקר רב מושקע גם היום בכדי להבין בדיוק מהן כלל תופעות הלוואי המתלוות לטיפול באמצעות IGF-1.
עודף במתן IGF-1 עלול להוביל לגידלון – גידול יתר של העצמות ורקמות החיבור. מחקרים נוספים מצביעים על קשר משמעותי בין IGF-1 לסרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן הערמונית.
הורמון ה-IGF-1 קשור לחלבונים שונים, כשבחלק קיימת היקשרות גבוהה ובאחרים נמוכה יותר.
החלבונים מגינים על הורמון ה-IGF-1 מפני הרס של פרוטאזות (קבוצת אנזימים שתפקידם לפרק חלבונים), חלקם יודעים לשפר את היקלטות ה-IGF-1 לקולטנים וחלק פועלים על מנת למנוע היקשרות לקולטנים שונים.
שני החלבונים המקשרים העיקריים הם ה-IGF Binding Protein 3 ו-IGF Binding Protein 1.
ה- IGF Binding Protein 3הוא החלבון העיקרי והוא נשלט באמצעות רמות הורמון הגדילה בסירקולציה, מה שאומר שככל שיש רמות גבוהות יותר של GH, כך יהיה יותר חלבון קושר. במידה ומוטציה תופיע באותו חלבון קושר, אותה מוטציה תמנע ממנו להיות יעיל בהגנה על ההורמון, מה שיוביל לקומה נמוכה.
הורמון ה- IGF Binding Protein 1הינו חלבון קושר שתפקידו להפריע לאינטראקציה בין ה-IGF-1 לבין הקולטן שלו. הורמון זה נשלט על ידי אינסולין ומכאן שאותו אינסולין מדכא את רמתו. במקרים של מחסור באינסולין, למי שסובל מסוכרת מסוג 1 יגיע לרמות גבוהות של חלבון ה- IGF Binding Protein 1 ומכאן להפרעות בהתפתחות התקינה של הגוף.
