fbpx
השתלת שיער dhi ללא גילוח
תוכן עניינים
מחשבון זקיקים
דוקטור קיניאס
דוקטור קיניאס

דוקטור קיניאס דוזומז מומחה לכירורגיה לשיקום שייר בשיטת Choi DHI

גורם גדילה VEGF

גורם הגדילה אנדותל כלי דם המוכר בראשי התיבות VEGF (Vascular endothelial growth factor) הינו חלבון אות המיוצר באמצעות תאים רבים והוא משמש כממריץ להיווצרותם של כלי דם. 

מה מקורו של ה-VEGF?

ה- VEGF שייך לתת משפחה של גורמי גדילה, כשמקור אותם גורמי גדילה בטסיות דם להם קשרי ציסטאין. מדובר על חלבוני איתות משמעותיים וחשובים המעורבים בהיווצרות של מערכת הדם העוברית ובצמיחת כלי דם ממערכות כלי דם קיימות.

ה- VEGF אף משמש כחלק ממערכת בגוף המשחזרת את אספקת הדם לרקמות במצבים בהם זרימת הדם איננה מספקת, דוגמת מצבים בהם קיים מחסור של חמצן בתאי הגוף.

גילויו של VEGF כגורם הגדילה

בתחילת שנות ה-70 תואר במחקרים רפואיים אודות גורם המופרש על ידי גידולים הגורמים להיווצרות של כלי דם חדשים. ניסויים שנערכו בשנות ה-80 על גבי בעלי חיים נראה אותו גורם, כשבסוף שנות ה-90 הושג המבנה הגבישי של ה-VEGF, כשנוירופולין 1 ו-2 פועלים כקולטני VEGF.

כיום, מהווה ה- VEGF כגורם אפשרי לטיפול נגד הסרטן, כשתרופה ראשונה שלו – הנוגדן חד שבטי בשם Bevacizumab אושרה עוד ב-2004.

למה משמש ה-VEGF כפונקציה רגילה?

כפונקציה רגילה, משמש גורם הגדילה VEGF כמי שמייצר כלי דם חדשים בזמן ההתפתחות העוברית, לאחר פציעות, פגיעה בשרירים אחרי פעילות גופנית וביצירת כלי דם חדשים על מנת לעקוף כלי דם חסומים (מה שמוכר כתהליך של סירקולציה צדדית).

כל חברי משפחת VEGF מעוררים תגובות תאיות באמצעות היקשרות לקולטני טירוזין קינאז (אנזימים המתפקדים בדומה למתג חשמלי של “כיבוי” או “הפעלה” הנוגעים לתפקודים רבים בתוך התאים) על פני התאים. מה שגורם להם להתעמעם ולהיות מופעלים באמצעות טרנספוספורילציה (הוספת זרחון למולקולה) לאתריםשונים ואף בזמנים והיקפים שונים.

לקולטני VEGF יש חלק חוץ תאי המורכב מלא פחות משבעה תחומים דמויי אימונוגלובולינים (המרכיבים העיקריים של מערכת החיסון) ואזור חוצה ממברנה יחיד. החלק התוך תאי מכיל תחום של טירוזין קינאז מפוצל.

גורמי גדילה VEGF אצל יונקים

אצל יונקים משפחת VEGF כוללת בתוכה חמישה גורמי גדילה: VEGF-A, PFG (גורם גדילה שליה), VEGF-B, VEGF-C ו-VEGF-D. לצד אלו, התגלו גם מספר חלבונים הקשורים ל-VEGF כשאלו מקודדים על ידי וירוסים (משויכים ל-VEGF-E) ונמצאים בארס של מספר נחשים (משויכים ל-VEGF-F).

פעילות ה-VEGF-A

פעילות ה-VEGF-A נחקרה בעיקר על תאי אנדותל של כלי דם, אך לו השפעה גם על תאים אחרים, בין אם מדובר על תאים סרטניים, תאי נוירונים, בכליות ועוד. עוד התגלה כי ה-VEGF-A נמצא כמרחיב ומחדיר כלי דם. 

ייצור של VEGF-A קורה בתא שאינו זוכה לקבל מספיק חמצן. תא הנמצא במחסור של חמצן מייצר HIF שעלול להוביל להיפוקסיה ולשעתוק. ייצור ה-HIF בתא ממריץ בעצם את שחרור ה-.VEGF-A

פעילות נוספת של ה- VEGF-Aוקולטניו, המיועדים לכך, היא בוויסות של מערכת העצבים המרכזית לאחר פגיעה טראומטית. פעילותו מתבטאת בשלבים הקריטיים בפגיעה במערכת העצבים המרכזית, כשביטוי החלבון יורד עם הזמן לאחר הפגיעה.

בכל הנוגע לסרטן השד, ביטוי יתר של VEGF-A עשוי להוות סימן לשלב מוקדם בתהליך הגרורות. שחרור שלו אף מתרחש בעת דלקת מפרקים שגרונית. הוא מגביר את חדירות ונפיחות האנדותל ואף מוביל להיווצרות של נימים.

חשיבותו באה לידי ביטוי גם במצבים של רטינופתיה סוכרתית. אותן בעיות מיקרו מחזוריות ברשתית העין לאנשים עם סכרת עלולה להוביל בעצם לאיסכמיה (זרימה לא מספקת של דם) ברשתית, כשזו בעצם גורמת לשחרור של VEGF-A. הדבר מוביל ליצירת כלי דם חדשים ברשתית ואף במקומות אחרים בעין ומוביל לשינויים שמשפיעים גם על המראה החיצוני.

פתולוגיה נוספת של ה- VEGF-Aבאה לידי ביטוי במקרים של ניוון מקולרי הנוגע לגיל, כשניוון זה מהווה את הגורם המוביל לעיוורון אצל קשישים במדינות מערביות.

פעילות יתרה של ה-VEGF

פעילות יתרה של VEGF עלולה להוביל למחלות דם ברשתית העין ואף בחלקים נוספים בגוף. כיום, ניתן למצוא בשוק מספר תרופות להן יכול לשלוט, לעכב ולהאט את פעילות ה-VEGF, דוגמת Aflibercept, Bevacizumab, Ranibizumab ו-Pegaptanib.