תהליך רפואי של הרגעה, המוכר במונח סדציה (טשטוש), מיועד להפחתה של עצבנות או תסיסה באמצעות תרופות הרגעה, לרוב בכדי להקל על הליך רפואי או אבחוני. חלק מתרופות ההרעה שניתנות הן איזופלוראן, דיתיל אתר, פרופופול, אתומידאט, קטמין, פנטוברביטל, מידאזולם ועוד.
שימושים רפואיים
שימוש בסדציה נעשה לרוב בהליכים כירורגיים קלים, דוגמת כריתת כלי דם, בתחום רפואת השיניים, ניתוחים משוחזרים ואף ניתוחים קוסמטיים דוגמת השתלת שיער.
בתחום רפואת השיניים שימוש בסדציה נעשה על ידי הרגעת המטופלים בשאיפה על ידי תחמוצת חנקן, בהרגעה דרך הפה ואף בהרגעה תוך ורידית. הרגעה באמצעות שאיפה נעשית בצורה נרחבת ביחידות טיפול נמרץ באמצעות שימוש בצינור אנדוטרכיאלי בקנה הנשימה. הרגעה זו אף נעשית גם בבדיקת EEG מוחי על מנת לסייע להרגעת המטופל.
סיכונים
בתהליכי ההרגעה קיימים סיבוכים דוגמת חסימת דרכי הנשימה, דום נשימה ומקרים של יתר לחץ דם. על כן מחויבת נוכחות של אנשי רפואה להם המיומנות לזהות מקרים אלו ולדעת לתת להם מענה מידי.
לצד הסיכונים, יש ומטופלים יחושו תחושה ישנונית לאחר הניתוח ואף יגיבו בשלילה לתרופות הרגעה. סיכונים נוספים בהמשך יכולים לכלול ניקוב, דימום וגירוי הרפלקסים של כלי הדם.
על מנת להימנע ולהקטין הסיכונים, מבצעים הצוותים הרפואיים הערכה מעמיקה בטרם מתחילים בתהליך הסדציה. בין היתר נבדקת היסטוריית ההרגעה אצל המטופל ואף התייחסות למאפיינים פסיכולוגים. בחינות מקדימות אלו מאפשרות לצוות הרפואי לדעת האם יש צורך אולי להאריך את תהליך הסדציה או שיש ואולי כדאי לחשוב על פתרונות נוספים.
רמות הרגעה
ההחלטה על סולם ההרגעה של כל מטופל מתבצעת, כאמור, גם באמצעות ההיסטוריה הרפואית שלו וזאת בכדי שהמטופל לא יחווה כאב או מצוקה, או שמנגד להגיע למצב של הרדמת יתר, מה שעלול להוביל לדיכוי נשימתי ובמקרי קיצון אף למוות.
קיימים כיום בתחום הרופאה מספר מכשירים וכלים למידור גובה ההרגעה. בין היתר אלו כוללות את סוללת ה-MSAT, סולם ההרגעה של אוניברסיטת מישיגן – UMSS, שימוש בסולם רמזי ושימוש בסולם ההרגעה של ריצ'מונד – RASS.
האגודה האמריקאית למרדימים הגדירה רצף הרגעה. רצף זה כולל הרגעה מינימלית, הרגלה מתונה\מודעת, הרגעה עמוקה והרגעה כללית. בבריטניה, הרגעה עמוקה נחשבת לחלק מספקטרום ההרגעה הכללית וזאת בניגוד להרגעה מודעת.
בנוסף להגדרת הרצפים קיימת הוראה בביצוע ראיונות למטופלים כדי להבין האם יש מצב של הרדמה שעלול להוביל לסיבוכים, כשעל המטופלים להזכיר היסטוריה רפואית הנוגעת לפגיעות ראש, צוואר ופגיעות בעמוד השדרה ואף כל אבחנה בעבר שנוגעת לאוסטיאופורוזיס.
